אחריות זו לא מילה גסה!
הדרכת הורים
– הבטחות –
כשנולד לנו ילד, אנחנו מבטיחים שנעשה הכל בשבילו ה-כ-ל!
מבטיחים לדאוג במלוא מובן המילה לכל צרכיו הפיזיים, רגשיים, מנטאלים, רוחניים, ערכיים…
ולעשות כל דבר כדי להגשים את כל משאלותיו ולהפוך את חייו לגן עדן.
אנחנו אוהבים, מאכילים, מלבישים, קונים, מלמדים, מנקים, מנחמים, מרגיעים, מספרים, מחבקים, מנשקים, משלמים, מעריצים וכל דבר נוסף שמתאים לרשימה הנ"ל ונגמר ב "ים"
כי אנחנו ההורים (גם נגמר ב"ים" מגניב!).
– אחריות –
שישי האחרון, השעה 20:30, בני הבכור, תלמיד כיתה ו' בן 11.5
מקבל הודעה בוואטס אפ מתלמיד חדש בכיתה שהצטרף לפני כשלושה שבועות:
"אבא שלי לוקח אותנו (פירוט שמות של שני בנים נוספים) לסנימה סיטי לראות סרט ב- 22:00
אתה רוצה גם לבוא?"
ברור שהוא רוצה.
אבל רגע.
אני לא בטוחה שאני רוצה. 22:00, בלילה???
מתקשרת לאמא של אחד מהשמות הנוספים.
לא יודעת ממה הופתעתי יותר:
מזה שהיא מרשה להם לצאת בשעה כזו, או מזה שברור לה שאני מחזירה את הילדים מהסינמה סיטי.
שאלתי בנימוס (השתדלתי להסתיר את הכעס) האם היא מכירה את הילד החדש או את הוריו?
האם הגיוני שילדים בגיל הזה יסתובבו בערב שישי בסנימה סיטי – ללא השגחת מבוגר?
בנוסף, הבהרתי שאף אחד לא שאל ו/או תיאם איתי ולכן אני לא מחזירה אף אחד משום מקום.
אז שמעתי את המשפט שעושה לי תמיד נעים (בכל זאת פולניה גאה) "את צודקת".
– היא שוחחה עם האמא הנוספת והבנים הודיעו לחבר החדש שהם לא מצטרפים.
אחסוך מכם את תגובתו של החדש, שכללה בעיקר את דעתו על המקצוע שלי ושל האמהות האחרות…
אין ספק שבני היקר התבאס, אבל הסכים וקבל את החלטתי בנימוס רב.
– אפשרויות –
למחרת (שבת) בצהריים אספנו, הבכור ואני, את שני החברים (הם החליטו לא להזמין את החדש) והורדתי אותם בקניון אילון. הם צפו להנאתם בסרט.
סיכמתי עם האמהות האחרות, שכל ילד מביא איתו 50 ש"ח בלבד לבזבוזים.
כן, אני גם החזרתי אותם הביתה.
הם אמרו בהתלהבות המתאימה לילדים בני גילם "היה סבבה".
– ידיעות (לא העיתון אבל בעיתון) –
ב-48 השעות האחרונות דווח בחדשות כי:
"נעצרו 11 נערים החשודים באונס של נערה בת 13".
"נעצרו 4 בני נוער החשודים שהתעללו מינית בנערה בת 12, צילמו את המעשים והעלו לרשתות החברתיות".
"נעצר תלמיד כיתה ט' שמול עיניי המורה והתלמידים בכיתה חתך בעזרת מספריים אוזן של תלמיד אחר".
זאת ועוד… אך אחסוך מכם: את הידיעות על אחוזי השימוש באלכוהול ובסמים, האלימות הפיזית והמילולית
ובוודאי את הידיעה על הרצח מלפני שבועיים כי זה כבר ממש OLD MEWS.
– הורות –
אנחנו, ההורים, יכולים להמשיך לשבת בבית ולצקצק בכאב בכל פעם שמתפרסמת ידיעה שכזו בעיתון.
אנחנו יכולים גם להיות "ממש מעורבים" ולשתף את הידיעה על קיר הפייסבוק שלנו בתוספת סטאטוס מרגש בסגנון "הנוער לאן?"
אנחנו יכולים לבחור לא לקרוא כי זה "עושה לנו עצוב בלב".
ואנחנו יכולים, בעצם יותר מזה, צריכים לקחת אחריות.
- אנחנו צריכים לבדוק עם מי הילדים שלנו מסתובבים, כולל מס' טלפון ושיחה מקדימה עם ההורים שלהם.
- אנחנו צריכים להגביל את השעות בהן הם מחוץ לבית. יש שעה מתאימה לכל גיל.
- אנחנו צריכים להריח את הבגדים שלהם כשהם חוזרים מבילוי. ריח של סיגריות ואלכוהול אי אפשר להסתיר.
- אנחנו צריכים לבדוק בכיסים שלהם לפני שהם יוצאים מהבית. אף ילד/ה לא צריך לקחת אולר/דוקרן לבילוי חברתי.
- אנחנו צריכים לבדוק, לקרוא, לחטט בנייד/מחשב/מגירות שלהם כשהם לא בבית.
אל תרימו גבה!
מה שהם לא יודעים – לא יכאב להם. מה שאנחנו לא יודעים – עלול להיות מסוכן.
- אנחנו צריכים להיות המבוגר האחראי. כי הם ילדים ואנחנו המבוגרים.
- אנחנו צריכים להיות ההורים שלהם. כי יש להם מספיק חברים.
- אנחנו צריכים לשנות את הסטטיסטיקה הזוועתית הזאת, שכל יום מופיעה ידיעה אחרת על נער/ה שנפגעו בצורה כזו או אחרת.
אנחנו יכולים לעשות את זה.
אנחנו חייבים לעשות את זה.
זו אחריותנו וזו חובתנו.
זו לא סיסמה – זו מציאות.
זה לא קל אבל אלו החיים.
אני אישית מעדיפה להתמודד עם הכעס והתסכול של הילדים שלי מאשר להתמודד עם ידיעה מצערת בעיתון הכוללת את שמם.
ברור שאין לי את האפשרות לוודא בכל רגע נתון את ביטחונם ובריאותם, אבל יש לי את האפשרות לעשות את המקסימום התלוי בי.
– תקוות –
שנהיה בריאים.
Warning: Invalid argument supplied for foreach() in /home/madcafe1/domains/madcafe.co.il/public_html/wp-content/themes/madcafe/single.php on line 259
היום הראשון ב... כמה מתרגשים ביום הראשון בגן..
לכתוב טקסט, לצייר, להלחין.. לקחת חלק מהבפנוכו הפרטי
מי הם בעצם צרכני מופעי הילדים? הילדים שאומרים
אמא, נעלת את הדלת? אמא, אולי עדיף שלא
אישה בחודש שמיני להריונה מלטפת את ביטנה העגולה,
היי, המון זמן לא פרסמתי. היו חודשים עמוסים
המן הרשע הפקות גאה להציג: הסרט שיעשה לכם
"הייתי אונס אותך ואת הדובי שלך.." סיפור שהיה
הפוסט הזה נכתב בהמשך לשיחת וואטסאפ בין עינת
הורים מעצימים ילדים > ילדים מעצימים הורים! בכל יום
חוגגת יום הולדת:)!! אני, ליאת תבורי, מדליקה. מדליקה
כתיבה: ליאת תבורי איור: רעות בורץ במבט
השמש הדליקה סיגריה ראשונה, שאפה לתוכה שאריות של
נקודות למחשבה: 1. תפוח בדבש זה פינוק שלא
בחרתי להעלות שוב פוסט ישן שלי בזכות התמונה